ד"ר לילך אברמסקי ארזי  | גישה שונה

בחדר הייעוץ אני משתמשת בערוצי תקשורת שונים על מנת להכיר ולפגוש את נועציי. אני אוספת אינפורמציה ולומדת אותם ואת צרכיהם מתוך מה שהם מספרים לי על עצמם באופן מילולי. מתוך מה שהם מספרים לי על עצמם, באופן לא מילולי ומתוך ההדהוד המשותף שלנו. כך, בחלל המשותף אנו יוצרים קשר ואמון דרך המילים ודרך הרגשות שלנו. אני מאזינה למצמוץ הקטן בעין נוכח דברים שאמרתי ויודעת, שגם מצמוץ נוסף קטן שלי יעורר תגובה בקרב הצד השני, יפחית או יעצים מסר. ההדהוד הוא האופן בו ההשפעה ההדדית שלנו מתקיימת. כשאני פוגשת נועץ (או כל אדם אחר) משהו משתנה בי, באנרגיה שלי, הגוף שלי מתארגן אחרת ובעזרת הקשבה לכך, מתאפשר יותר דיוק ואיכות הקשר הייעוצי גדלה.

ה-COVID-19  אילץ אותי לעבור לעבוד במדיום חדש, דרך האונליין, ובכך להיפרד מחלק מהעוגנים המוכרים לי, עליהם אני נשענת, בכדי להבין, להיפגש וליצור קשר עם האחר. אחרי חודש וחצי של התנסות ולא מעט התנגדויות פנימיות וחיצוניות (שלי), אני יכולה לומר שזה אפשרי. זה עדיין מצריך ממני השקעה של מאמץ ולדעתי גם אינו מחליף את המפגש הרגיל (למעשה אף חידד לי כמה שהמפגש הרגיל חסר לי), אבל בינתיים ועד שיגיעו ימים בריאים יותר, אפשר בהחלט ליצור קשר ולעבור תהליך משמעותי גם דרך מדיום זה. יש לי מספר תובנות אישיות לגבי מה עובד בשבילי, ואולי הן יוכלו לעזור גם ליועצים ולמנהלים, ולכל מי שנאלץ לעבור מייעוץ פנים אל פנים לייעוץ אונליין.

 

 

 

 

 

 

 

 

מה עוזר לי?

1. להשקיע יותר זמן בפטפוט

המדיום הזה הוא ישיר מאוד, תכלסי, פנים מביטות אל פנים ואין לאן להסיח. הוא כביכול פחות מאפשר את ההיכרות ההדרגתית או את החיזור, הנדרש לחלק מהאנשים. נדמה כאילו הוא מאלץ אותנו להיפגש וישר להתחיל לעבוד. לפעמים זה טוב, כי זה אכן מעודד עבודה והתקדמות, אבל מנגד זה גם יכול לבוא על חשבון העמקה ואפשרות לבסס היכרות וקשר. שמתי לב שמדיום זה עלול להקשות ואף להבריח אנשים שקשה להם יותר לחלוק  מרחב של אינטימיות מבלי לעבור ישר לפסים של עשיה. כלומר, אנשים שמרגישים שאין טעם בפגישה אם אין להם משהו קונקרטי להביא, יתקשו יותר להכיל את המדיום הזה מאשר פגישה רגילה. לכן אני מפטפטת יותר. אני מאפשרת, נותנת לגיטימציה ואף מעודדת פטפוט (גם אם זה מאריך מעט את הפגישה). מצאתי שלהקדיש זמן ארוך יותר מהפגישה לפטפוט הוא אפקטיבי יותר במדיום זה מאשר במפגש רגיל לצורך הפגת חרדה, איסוף אינפורמציה נוספת וביסוס קשר.

2. לשאול יותר שאלות

כיוון שניתן פחות להישען על תקשורת בלתי מילולית והדהוד, יש צורך ביותר מלל ישיר ויותר שאלות. זה לא תמיד רע. באופן זה יש פחות אפשרות ליפול למלכודת של הטיות ופרשנויות משלימות, שלעיתים אנו עושים באופן לא מודע. שמתי לב שאני שואלת הרבה יותר שאלות, כי אני באמת פחות מבינה. שמתי לב גם שהתשובות שאני מקבלת, לעיתים, פותחות עוד שבילים להיכרות ולהעמקה. הנועץ מנגד, אשר נדרש לענות על שאלות שלי בדבר היגדים בסיסיים עבורו, זוכה לאפשרות להביט בהם מחדש ואולי אף להעמידם למבחן. אם כך, גם לשאול יותר שאלות אך גם לזכור לתת ביניהן שהות על מנת לאפשר זמן לחשיבה ולעיבוד של התשובות.

3. לאפשר שיח גלוי על הסיטואציה החדשה

הסיטואציה הזאת, של מפגש אונליין, היא חדשה ודורשת הסתגלות עבור כולנו. היכולת לתת מקום לאי הנוחות או לכל רגש אחר שהיא מעלה, בקרב שני הצדדים, מאפשרת שבירת קרח ושותפות גורל מול המצב החדש. היא מאפשרת גם הבנה טובה יותר של הנועץ וצרכיו ומספקת "חומרים" נוספים לעבודה ייעוצית.

4. "אני לא יודעת, בואי ננסה להבין יחד"

זאת תובנה שאינה קשורה ישירות למדיום האונליין אלא למצב בכללותו.

כיוון שהמצב החדש מעמיד אותנו באי ודאות גדולה לגבי העתיד התעסוקתי והאפשרויות העומדות בפנינו, אני מרגישה שכעת, יותר מאשר בשגרה, קיימת לגיטימציה אישית מצידם של הנועצים – לא לדעת. כשכולם מסביב לא יודעים, קל יותר לאפשר לאי הידיעה להתקיים. כשמאפשרים לאי הידיעה להתקיים, יש הזדמנות ליותר התבוננות פנימה (מאמר נפלא של זהבית די-נור צימר לגבי ההזדמנויות שבתקופה זו – אפשר לקרוא כאן)

אי הידיעה הכללית, מאפשרת גם לי כיועצת, יותר מאשר בשגרה, להגיד –  "אני לא יודעת, בוא/י ננסה להבין יחד"- וכך נפתח לו מרחב משותף של אי ידיעה ומתאפשרת יציאה משותפת למסע בדרך הלא נודעת אותה אנו בונים אט אט יחד.

מודה, יש לי גם כבר תובנות על תקשורת לא מילולית והדהוד באונליין, אבל זה כבר לפעם הבאה.