שוש אורון, מנכ"ל ובעלים | גישה שונה

הר פוג'י באדום

כל משבר יוצר, בראשית דרכו, מצב של עננות גבוהה. ערפל אדום בדומה לסצנת "הר פוג'י באדום", בסרט היפני המפורסם "חלומות" של הבמאי אקירה קורוסאווה.

עננות מסוג זה, מייצרת כמות גדולה של פחדים, חששות, אי שקט וכמיהה להסרת מסך העשן על מנת לגלות מה עומד מאחוריו, שמש חמימה? כוכבים? או אולי "שדים"?

גם משבר ה – Covid 19, הותיר מאחוריו שובל עשן והתמונה, עדיין רחוקה מלהיות בהירה. על אף זאת, מה שונה במשבר זה ולאן הוא מוביל מבחינה ניהולית?

משבר הקורונה פגע מיידית ובעוצמה רבה, בבריאות הנפשית והפיזית של בני האדם ולטווח הארוך וכנראה העמוק יותר, בבריאות הכלכלית של העולם כולו.

במהלך העשורים האחרונים, חווינו שני משברים כלכליים גדולים: ה – Dot.com) 2001) והמשבר הפיננסי (2008). בשני המקרים השווקים חיפשו "אשמים" והענישו את מוביליהם ב"הדחה". משבר הקורונה מתנהג באופן שונה. הוא גלובלי, הוא לא פסח על אף מדינה והתגובה אליו היתה כמעט אחידה ומשותפת לכל המדינות: סגר מיידי כולל שעצר בחריקת בלמים צורמת את גלגלי הכלכלה הגלובלית. במשבר הזה, להבדיל מקודמיו, אין במי לתלות את האשם. גורל המדינות משותף וממדינות שהתחרו בעבר על משאבים כלכליים, ראינו התגייסות משותפת להבנת התופעה, לשם בלימתה וברמה ההישרדותית לרדיפה אחר מכונות הנשמה.

כלכלה בהנשמה

עכשיו, הכלכלה העולמית זקוקה למכונות הנשמה. מדינות רבות מזרימות כספים בהיקפים עצומים, שלא נראו כדוגמתם במשברים קודמים, על מנת להחזיר למשק את נשמתו. המשבר הזה שינה את כל כללי המשחק. מחד, פתח וירטואלית את הגבולות וגייס את כולם להבין את דפוסי הנגיף על מנת להילחם בו. מאידך, סגר הרמטית את הגבולות הפיזיים ובכך פגע ביכולת השוק הגלובלי להתנהג כסדרו. אם במשבר ה – Dot.com ה"מגפה" התפתחה ממגזר ההיי- טק ובמשבר 2008 המשבר התפתח מהמגזר הפיננסי בארצות הברית, הקורונה לא הבדילה בין שווקים, מדינות, מגזרים , או תעשיות. היא נגעה ופגעה בכול – ולמעשה כמעט בכולם.

אם במשברים קודמים הופנתה אצבע מאשימה למובילי הארגונים וחלקם שילם בכסאם, במשבר זה, הזרקורים מכוונים לעברם, בתקווה שישכילו לפתור את החידה ולהוציא אותנו במהירה ממכונות ההנשמה. הדירקטוריונים מצידם, מבינים שצריך לתת להנהלה לעבוד בשקט, לרוב עם רוח גבית ותמיכה לחיזוק ה"עמידות". בשלב זה שמים בצד את אסטרטגיית 5 השנים ובונים תוכנית חירום, פרגמטית, קצרת טווח וגמישה לטיפול אפקטיבי בארוע. כזה, שישלם את המינימום הנדרש מבחינה פיננסית.

זה לבינתיים, שהרי הדיווחים הרבעוניים ממשיכים ל"תקתק". תוצאות הרבעון השני שמתפרסמות בימים אלה, יתקבלו על ידי שוק ההון, כנראה בהנחת חסד, השלישי כבר פחות ובאופן ליניארי עקומות החסד והרווחיות לאורך זמן ימשיכו להשיק זו לזו אך בכיוונים הפוכים. החסד ילך ויפחת והציפייה לוירטואוזיות וקסמים שיניבו צמיחה, תלך ותגדל.

הזזת הגבינה

הספר הניהולי המצליח של ספנסר ג'ונסון: "מי הזיז את הגבינה שלי?" יצא לאור בשנת 1998 והתריע על כך שהעולם משתנה. אל גור הוביל את מסע הבחירות סביב נושא ההתגייסות לשמירה על כדור הארץ ונכשל, העולם לא היה מוכן לשינוי. מגיפת ה Covid-19 מהווה קריאה נוספת לשינויי תודעה, שיח והתנהגות.

מדיניות ממשל טראמפ "AMERICA FIRST" ומלחמות הסחר שנילוות לה, ה-BREXIT, סגירת השמיים לטיסות באופן כמעט הרמטי על ידי כלל המדינות בזמן הקורונה, סגירת חלק מהגבולות בתוך האיחוד האירופי ועוד, מעלים תהיות רבות בנוגע לעתיד עולם העסקים שאופיין כ"כפר גלובלי", בעשורים האחרונים.

לצד זאת תאגידים רב לאומיים, בעלי עוצמה אדירה, כדוגמת גוגל, פייסבוק, אמזון, מיקרוסופט ורבים אחרים, פועלים לטשטוש הגבולות באופן שנראה שרק הולך וגדל.

משבר הקורונה חיזק, במידה מסויימת, את הגבולות הלאומיים של מדינות, אך לא נראה שהעולם יכול לשוב לפעילות לוקלית בסגנון המשקים האוטרקיים של ימי הביניים.

מה שקיבלנו הוא בעיקר קריאת השכמה לבחינה מחדש של פרדיגמות קיימות בתחום של:

  • מודלים עסקיים
  • מודל ההעסקה של עובדים
  • צורת העבודה הפיסית
  • מטרות וחזון
  • הדרך לעשות עסקים
  • טיפוח הסביבה!
  • היערכות לאירועים חריגים, נוספים, כדוגמת קורונה

כמאמר הקלישאה, בכל משבר טמונה הזדמנות.

מנהיגים שיזהו את ההזדמנויות שיצרה מגיפת הקורונה, הן בשוק והן בתוך הארגון, יוכלו ביעילות גבוהה, יחסית, לקדם שינויים כאלה לאור תחושת הדחיפות שיצר המשבר.

זה דורש לשים בפרונט יכולות קיימות ולאמץ כללי משחק חדשים של תעוזה – ליזום, לקבל החלטות לא פופולריות, לפעול במהירות גם אם העוגה "חצי אפויה", לעמוד חזק מול התנגדויות לשינוי ובעיקר לשאול הרבה שאלות ולהקשיב ל"חוכמת ההמונים" הנמצאת בקרב בעלי הניסיון אך לא פחות בקרב הדור הצעיר והדרג הזוטר שיחד מספקים ראיה של 360 מעלות.

לוקח זמן לכתוב את ההיסטוריה מחדש, וזה מסביר מדוע לא קל הפעם לפזר את מסך העשן.

הקורונה יצרה הזדמנות גדולה הן עבור ארגונים, מנהיגים ומנהלים – להוביל שינויים גדולים ומהותיים בחברות ובעולם כולו.