יוליה קויפמן סלע | גישה שונה

תהליכי ההערכה למנהלים רלוונטיים יותר מתמיד, וניתן לערוך אותם בהצלחה מרובה גם מרחוק.

"ניתחתי את כל הנתונים על החברה והשוק ששלחת לי, בלי לדעת לאיזה כיוון תקחי אותי וכשהתחלתי לעבוד הבנתי שכל מה שאני יודע עד כה לא רלוונטי להחלטות שאני צריך לקבל כדי להוביל את הארגון הוירטואלי הזה" שיתף אותי מנכ"ל ותיק, כאשר ניתחנו ביחד את הסימולציה שעשה במסגרת תהליך הערכה לבכירים. התהליך נערך מרחוק. דיברנו בזום.

הוא היה נלהב להבין שמה שאפשר לו להצליח הייתה היכולת שלו "לשחרר" אסטרטגיות שעימן נכנס לסימולציה, לשאול שאלות ולחבר את המידע לתובנות חדשות תוך כדי תנועה. הוא קידם את האתגרים שכל הזמן "הונחתו עליו" בזכות היכולת שלו לפנות להנהלה שלו, ללקוחות, ליו"ר מעליו בערוצים ישירים (במשחק תפקידים בצ'ט, בזום, בטלפון ובמייל) ולקבל החלטות על סמך התמונה המתגבשת.

תמיד ויותר מכך, בעידן החדש, אין די בלנתח רק את ההישגים הרשומים על שמו של המנהל בעבר, אלא מומלץ לנסות לנבא איך יצליח בעידן של משובשות וחוסר ודאות. כי העבר יכול להפוך במהירות ללא רלוונטי, והעתיד עדיין אינו ידוע.

מה מדגים את זה טוב יותר מתסריט "קורונה"? מי יכול היה לדמיין, רק לפני כמה שבועות, את המציאות שהקורונה הביאה עלינו?

אז אם הניסיון, המטען העשיר שהאדם מביא עימו לתפקיד, אינו מהווה מנבא מספק בפני עצמו, אז מה כן? התובנות והכלים שמנהלים רוכשים לאורך הדרך הינם חשובים, אבל מה שמאפשר להם להצליח במעבר ממציאות עסקית וארגונית אחת לאחרת, זו היכולת לעשות שימוש ורסטילי באלו, בכל פעם אחרת.

סימולציה ניהולית היוצרת מציאות ארגונית, עסקית ופיננסית מרובדת ומורכבת, מאפשרת לבחון בדיוק את היכולת הזו. המנהלים שיצליחו בה, יהיו אלו שידעו לא "להתאהב" בטקטיקות שהוכיחו עצמן בעבר, שיבינו שהידע אינו מצוי רק אצלם ועליהם לשאול שאלות ולאסוף מידע בכל הערוצים העומדים לרשותם. המנהלים שיצליחו בסימולציה, כמו בעולם המשתנה, יהיו אלו שיגלו אחריות לצד אומץ להוביל גם במצבים של עמימות.